יום שישי, 30 באפריל 2010

חנות ברשת: RE.

סימון יאנג וג'ני ווגאן הבריטים עסקו בעיצוב אופנה, כשהחליטו לפתוח בית-עסק למוצרי בית ופנאי בשם RE, שבו יוכלו למכור בדים בעיצובם. בנובמבר 2003, הם השיקו את החנות בעיר הקטנה קורברידג' שבצפון מזרח אנגליה. ולמרות שהרשת גדושה בחנויות שיקיות ומתוחכמות של אקססוריז, RE היא סיפור הצלחה יוצא דופן. אולי בגלל הטאץ' המיוחד של סימון וג'ני, אולי בגלל המגוון המרשים של הפריטים ואולי מסיבות אחרות. אבל אין דבר מצליח יותר מההצלחה ובמקרה של RE - זו הצלחה עם קבלות. מה מוכרים בRE? כמעט הכל: כלי בית, ציוד לגינה ולים, חפצי נוי, פריטי לבוש ואפילו מוצרי קוסמטיקה וביזאר. והכל מעוצב ברוח המיחזור והמסורת הבריטית עם המון טוויסטים וקריצות עכשווים. צריך לראות כדי להאמין. בין המוצרים המפורסמים של החנות נמצאות נברשות עשויות מתבניות ג'לי ישנות וכריות נוי עם דגל היוניון-ג'ק. אבל גם שאר הפריטים ראויים לבדיקה. אז   ראו את RE ותיהנו.





























יום רביעי, 28 באפריל 2010

אמנית אורחת: רושל פוגייט.


רושל פוגייט המקסימה מתגוררת בעיירה נידחת בקליפורניה,  עם בעלה
וארבעת ילדיה הקטנים, שנולדו כולם בלידות ביתיות. חוץ מלהיות אמא במשרה מלאה, היא גם בובנית מופלאה של בובות פרימיטיביות.


מקורן של הבובות הפרימיטיביות האמריקניות הוא בארצות הברית הפוריטנית והענייה של המאות ה18 וה-19. נשים כפריות היו מקבצות שאריות בד מבגדים ישנים ותופרות מהם בובות פשוטות, לעיתים חסרות פנים, כצעצועים לילדים. הבובות נוצרו בד"כ כדמויות של בני כפר, עבדים כושים, ילדים וגם כחיות משק הבית: פרות, כבשים, חתולים וכלבים. ובל נשכח את העורבים, שמשחקים תפקיד רב משמעי בפולקלור האנגלו-אמריקני.


זו היתה ההתחלה. כיום, הפכה הבובנות הפרימיטיבית (כחלק מהבובנות בכלל) לאמנות עצמאית, סופר יצירתית ורבת דימיון. הבסיס נשאר כבעבר: יצירת בובות בד בדמויות מתוך הפולקלור המוכר. אולם הבובות עצמן הפכו ליצירות פיסול, רבות הבעה ובד"כ משעשעות להחריד.
לעיתים קרובות, הן באמת נראות מחרידות: מפחידות וגדושות באביזרים סמליים. אבל זה רק ב-כ-א-י-ל-ו.   בפועל, הן חביבות מאד ויש להן מיליוני מעריצים בארה"ב ומחוצה לה. ועוד נדוש בנושא בעתיד (מה לעשות, גם אני אספנית).


בובותיה של רושל הן כמעט בני-אדם. צריך להתבונן בהן בעיון, בכדי להבין את גאוניותה של היוצרת ובכדי להעריך את העבודה הקשה מאד שביצירת  המפלצות החמודות האלו. שרשור אחד לא יספיק ואני מבטיחה להביא עוד מבובותיה של רושל בעתיד.
בתמונה: רושל עם בתה הקטנה.



























צפרדעים.


לא, אלה לא הנסיכים-בפוטנציה הירקרקים. אלה מחזיקי פרחים וינטאייג'יים, שהיו מושמים בעציצים כמחזיקי פרחים. הקיפודים הדוקרניים האלה חזרו, בשנים האחרונות לאופנה. והיום משתמשים בהם כמחזיקי צילומים, עפרונות, חפצי נוי קטנים ואפילו בלי כלום. הם זולים וקל מאד למצוא אותם. מצאו צילום וינטאייג'י בצבעי ספיה ומקמו אותו בין קוצי צפרדע ישנה. תופתעו מאד מהתוצאה.






























יום שני, 26 באפריל 2010

עיצוב בצבע הטורקיז.


אני משוכנעת שכבר נערכו מחקרים על כוחו המהפנט של הטורקיז. זה צבע מכשף. בישראל לא מרבים להשתמש בו בעיצוב הפנים, אבל בארצות הברית ובריטניה, הוא להיט. עיצוב בטורקיז נקשר בד"כ לבתים מהודרים, עם ספות קטיפה ווילונות מרשרשים ממשי-פראי. זה נכון, אבל אפשר לשדרג באמצעות הצבע הקסום הזה גם דירת חדר בשכונת הארגזים. די בכרית, כיסוי מיטה או וילון טורקיזי, כדי להקפיץ את העיצוב בכמה דרגות. אבל, נא לשים לב: טורקיז הוא צבע דומיננטי מאד. וכשבוחרים בו, צריך לצמצם את פלטת הצבעים בחדר, או לחלופין להשתמש בו במינון נמוך.

הנה כמה דוגמאות: