יום ראשון, 30 במאי 2010

הבית של שפרה שליט בתל-אביב.



עוד ועוד בתים ישראליים מופיעים במגזיני העיצוב הבינלאומיים. זו בשורה מחממת לב, כי עיצוב הפנים הישראלי הוא לא בדיוק העיפרון הכי מחודד בקלמר. אני מאושרת להווכח, שיש מי שמגיחים מקיבעון נישות הגבס והקוים הנקיים והמשמימים, לעבר עיצוב אישי שמכבד את העבר, במקום למחוק אותו בגסות לטובת עיצוב סטייל "הכל חדש", שכה רווח אצלנו.

שפרה שליט היתה במשך שנים ארוכות נספחת התרבות בשגרירות ישראל בפריז. מאז שחזרה ארצה, היא מנהלת את גלריה "דביר" לאמנות עכשווית  ומתגוררת בבית דירות שנבנה בשנות ה-20 במרכז תל-אביב. בתחילה, חשבה למקם בדירתה את הרהיטים המודרניים, שהיו לה, אולם הבינה עד מהרה שזו תהיה טעות. לדירה הישנה היה אופי מובהק משלה ושפרה החליטה לא לכפות על החלל עיצוב שלא מתאים לו. היא התחילה -כדבריה- מאפס, שיפצה את הדירה באופן זהיר ומתחשב והציבה בה ריהוט שמשתלב עם אישיותו של המקום. 

מגזין מארי-קלייר -מאיזון  הצרפתי אהב את התוצאה ופרסם אותה לאחרונה באחד מגליונותיו.   



הרצפה במסדרון רוצפה באריחי בטון מצויירים, בסגנון האריחים הגיאומטריים של ראשית המאה ה20. בכדי למנוע עומס ויזואלי הקירות נצבעו בלבן והדלתות באפור בהיר.


חדר האוכל עוצב כמעט בסגפנות. הוא רוצף באריחים עם דוגמא פרחונית. שפרה היתה הדיירת היחידה בבנין שדבקה בריצוף המסורתי ולא החליפה אותו בפרקט, כפי שעשו שאר השכנים. היא מספרת, שהיא נהנית להשקיף מהחלון אל השדרה הסואנת שבחוץ.


לסלון נבחרו רהיטים שמתאימים למראה הרצפות המצויירות. הכסאות שבתמונה נרכשו בפריז. הקירות נצבעו בלבן, בכדי להדגיש את התקרה הגבוהה. בפינה השמאלית, תלויה מהתקרה מנורה משנות ה30, שהורכבה על מוט מתכת, כך שתדגיש את הקווים האנכיים של החדר. הציור המודרני שעל הקיר הוא של הצייר מיכאל גרוס, שמיוצג ע"י גלריה דביר.


הרצפות הצבעוניות בחדר השינה הן בסגנון האר-דקו, ששולט בדירה. שולחן עץ פשוט ברוח הבאוהאוס משמש כשידת צד למיטה.  את מנורת השולחן עיצב אמן ישראלי צעיר והיא עשויה ממקלדת מחשב.  כיסוי המיטה נרכש בחנות אופנתית בשוק הפשפשים.


חדר הרחצה כולו לבן. האריחים שעל הרצפה משקפים את האור שחודר פנימה דרך החלון. את רהיטי העץ הכהים שפרה קיבלה מחברים.


יום שישי, 28 במאי 2010

עיצוב עם סוזאני.


רקמות הסוזאני האוזבקיות נמצאות עכשיו במהלכו של קאמבק פרוע.  הן מקשטות מיטות, ספות, קירות, אהילים, כורסאות ודרגשים. שלא לדבר על כך, שהן להיט היסטרי בסצינת הלבוש, הנעליים והתיקים.

זאת לא הפעם הראשונה, שבדי הסוזאני הצבעוניים פורצים בסערה למרכז זירת העיצוב. זה קורה להם במעגליות מחזורית כבר כמה עשורים טובים.  וגם כשהם לא מככבים במגזינים (וכרגע הם מאד כן), הם רלוונטיים. למעשה, קניית עבודת רקמת סוזאני היא הימור בטוח מאד. הסוזאני  מעשיר כל עיצוב פנים, אתני וכפרי כמודרני ומונוכרומטי. וגם מחיריהן של רקמות היד עתירות המוטיבים זולים מאד (בתנאי שקונים אותן מסוחרים בוכריים בeBay ולא בחנויות אקססוריז חמדניות, כמו זו ברמת השרון, שבה ראיתי סוזאני לא מרשים במחיר מסמר שיער).

הנה כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה לשילוב סוזאני בעיצוב חדרי הבית. רוב התמונות הן של חדרי שינה, לא מבחירתי האישית אלא בשל העובדה שזה המצאי ברשת:
































אמנית אורחת: קלייר רוז'רי מDe Beaux Souvenirs.


עבודות אמנות מחוטי ברזל דקים הן ספציאליטה צרפתי ארוך שנים. אמניות הברזל מפריז וליון ייצרו כלובי ציפורים ואהילים מצוייצים זמן רב לפני שהטרנד כבש את העולם. ולא למותר לציין, שהיצירות שלהן יפות פי כמה מאלו של (רוב) הקונקורנציות הבינלאומיות, שתפסו טרמפ על הגל האופנתי. זה כוחה של מסורת. 

קלייר רוז'רי היא כשרון צרפתי בולט בברנז'ה המאד נכבדת הזו:   היא החלה ליצור  עבודות ברזל, לאחר שמצאה במקרה סליל חוטים באסם שלה ומאז לא חדלה. היא מפסלת במו צבתותיה כלובי ציפורים, אהילים, פסלים, תמונות, מוביילים וקופסאות איחסון, שיש להן ביקוש רב בצרפת ומחוצה לה. לאחרונה, הופיעה עם יצירותיה במגזין מארי-קלייר-אידיי. 

אפשר לשזוף את עבודותיה של קלייר באתר שלה. למי שמעוניין לרכוש מי מהן, מומלץ להיכנס לחנות שלה באתר Etsy.



































יום רביעי, 26 במאי 2010

הבית של מישל בסקנדינביה.


מישל ככל הנראה, אינה מהפטפטניות. כשפרסמה את צילומי ביתה, לא כתבה עליו שום מידע. את המסקנה שמדובר בבית סקנדי, הסקתי ע"ס תצלום הספרים בספריה שלה. 

ולמרות שהעדר אינפורמציה מחבל לרוב בהבנת תצלומי עיצוב פנים ובהנאה מהם, ביתה של מישל ראוי לפרסום. 

זהו בית נורדי טיפוסי, לבן קירות, מסודר ולא עמוס. אולם ניכר מעיצובו, שמישל אוהבת צבע. הבית מנוקד באביזרים וחפצים צבעוניים וההנגדה בין הרקע הנייטראלי לצבעוניות הבוהקת היא עיקר חינו וקסמו.



מבט אל הסלון מפינת האוכל.


הסלון. על הקיר תלוי וילון חוטים עם ציור של המונה ליזה.


פינת הסבה.


שולחן לבן ועליו ציור צבעוני ומספר אביזרים. מהצילומים עולה, שמישל משנה לעיתים תכופות את הדקורציה בביתה.


פינת האוכל המשפחתית, שצמודה למטבח. בבית יש גם חדר אוכל רשמי עם שולחן גדול.




המטבח עצמו פשוט ונייטראלי. אולם הוא גדוש בכלי אוכל ושתיה צבעוניים, כמו אלה שבתמונה.


וגם בקופסאות פח תכלכלות במראה מיושן.


ובספלים מעוטרים בדוגמאות גרפיות משנות ה60 וה -70.


 
המיטה בחדר השינה מכוסה בכיסוי טלאים.


והמגזינים מונחים על הדום מרופד לצד השידה.


קירות חדר הילדים נצבעו בצבע ורוד עתיק.


יריעת בד צבעוני על החלון ומחרוזות תלויות משוות לחדר האמבטיה הפשוט שיק בוהמי.





יום שלישי, 25 במאי 2010

חנות ברשת: Three Potato Four.


אני אפילו לא מנסה לתרגם את שמה של החנות  משובבת הלב הזו לעברית הגיונית.  אבל כשמה כן היא: מקורית, מתוחכמת, משעשעת.  בני הזוג האמריקניים ג'נט וסטו  -שניהם מעצבים גרפיים ואספנים נלהבים מילדות- השיקו בשנת 2007 את העסק הוירטואלי והם מוכרים בו שלל חפצי וינטאייג' ורטרו אורגינליים:
תבניות עץ, מעמדי תצוגה מחנויות, בקבוקי זכוכית משומשים, כלי פח, מגירות, שלטים, אותיות דפוס, צעצועים, רהיטי ילדים ומה לא.  ואל תשאלו מי צריך את כל הג'אנק הזה.  מיליוני אמריקוקים מעודכנים ובעלי טעם משובח זקוקים לו נואשות לצורך איבזור בתיהם הרטרו-וינטאייג'יים. וגם מוכנים לשלם עבורו תלפימי דולרים. החנות צברה תנופה והפריטים שמוצעים בה נחטפים כמו תפוחי אדמה לוהטים.

בעמוד הבית שלהם, בני הזוג מתגאים בהישג נוסף: שני תפוחי האדמה הקטנים שהם מגדלים בביתם- ילדיהם הולי ואוטיס.

(ועצה מעשית למי שרוצה לצוות לביתו חפץ מהאינוונטר: המחירים של החנות יקרים מאד. רישמו לעצמכם את שם הפריט שאתם רוצים וחפשו אותו בeBay או בקטיגוריית הוינטאייג' המשובחת של אתר Etsy. סביר להניח שתמצאו אותו שם הרבה יותר בזול).