יום שני, 31 בינואר 2011

הלופט של בן בנוה-צדק.


בן, בחור דני חייכן, החליט לחיות איתנו בישראל ולדבריו, הוא נהנה מכל רגע בארץ הקודש. וכדי שיהיה גם נוח, הוא עיצב לעצמו לופט מינימליסטי בבניין בן מאה שנה, ששוכן ליד מתחם התחנה. הבניין היה במקורו בית ספר ולאחר מכן מפעל בדים. יש לו תקרה בגובה 3.4 מטר (למישהי יש מושג מדוע עידן התקרות הגבוהות תם בישראל?) ורצפת בטון. בן חילק את החלל לאיזור מגורים ומטבח פתוח ולשני חדרי שינה. הוא ריהט אותו בצמצום בסגנון מודרני עם טאץ' תעשייתי. העיצוב של בן הוא בינלאומי יותר מאשר מקומי, אבל הוא עדיין משכנע מאד.















ציורי מדהובאני.


נשות מחוז מיתילה (Mithila) במדינת ביהאר ההודית, מציירות ציורי מדהובאני כבר אלפי שנים. הציורים קרויים על שם העיר מדהובאני, שבכפרים שמסביבה התגוררו הציירות.  בתחילה, הן שרטטו את הציורים על קירות הטיט של בקתותיהן,  אך בחלוף המאות, עברו לצייר על בד ונייר. הצבעים העזים של ציורי המדהובאני נרקחו מתמציות צמחים מקומיים ולכל צבע היתה משמעות סמלית משלו.

חלק נכבד מציורי המדהובאני עוסקים במיתוסים הינדיים מתוך הרמאיאנה והמהאברטה ומככבים בהם מגה-אלים דוגמת קרישנה הכחול, שיווה וסאראסוואטי. ציורים אחרים מתעדים אירועים מלכותיים וחברתיים כמו חתונות המוניות. וגם מקומם של תיאורי היומיום לא נפקד מהרשימה.

ייחודם של הציורים הוא בסגנונם הנאיבי והצפוף. רובם מצויירים במלוא שטח הבד ואת החללים הריקים שבין הדמויות ממלאים רישומי פרחים, חיות ודגמים גיאומטריים. הם תמיד מלאי חיים וגדושי סמליות ואולי זו הסיבה, שהם רכשו לעצמם אוהדים רבים במערב.    
  

































יום ראשון, 30 בינואר 2011

בית בלאגוס.


חברת אדריכלות מקומית התבקשה לעצב מחדש בית דו-קומתי עתיק, ברובע ההיסטורי של העיר הפורטוגזית לאגוס. האתגר לא היה פשוט: הבית המתפורר נמצא בליבו של בניין טורי, עם שני כיווני אור בלבד. ובמילים אחרות: המפלס התחתון שלו היה חשוך כמעט לחלוטין. בשל תקנות הבנייה המקומיות, שאוסרות בניית חלונות חיצוניים, הארכיטקטים פתחו מסדרון אור בתקרה ואיפשרו בכך לאור טבעי לחדור למטבח ולפינת האוכל. ואילו בקומה העליונה, הם יצרו סקיילייט בתקרת אחד מחדרי השינה. 

כמחווה לתרבות המקומית, רוצפה רצפת חדר המגורים באבן פורטוגזית מלוטשת, דמויית מוזאיקה. שימוש בחומרים מקומיים, חלקם ממוחזרים, נעשה גם בחלקים אחרים של הבית.

אני מודה שהבית הזה הוא לא בית החלומות שלי. אבל אי אפשר להקל ראש בעבודה האיכותית שבוצעה בו, בעיצוב שמשלב בתבונה מודרניזם וסגנון מקומי ישן ובהתייחסות המכבדת של האדריכלים לעברו של החלל ולאופיו.  

התמונות נלקחו מהאתר של archdaily.





























יום שבת, 29 בינואר 2011

הדירה של פאולו בסידני.


פאולו מסידני, אוסטרליה, עיצב לעצמו דירת שלושה חדרים אקלקטית עם רהיטי עור ועץ ישנים ושלל תמונות וינטאייג'יות. למרות שהדירה עמוסה בחומרים, מרקמים וצבעים, היא נראית מסודרת תודות לארגון הרהיטים בחלל ולתליית התמונות הסימטרית.
















יום שישי, 28 בינואר 2011

העיצובים הלבנים של דייב קוט.


סוגת הבתים הלבנים רחוקה מלמצות את עצמה. קשה למצוא סגנון עיצוב - יהא זה מודרני, רטרואי או שאבי שיקי- שלא יהיה בו ייצוג נרחב לחללים לבני הקירות וצחי הרהיטים. וטוב שכך. אנחנו נמשיך להתענג גם בעתיד על צילומי בתים צחורים, שאיכשהו תמיד נראים נקיים, אווריריים ואופטימיים יותר.

דייב קוט הוא מעצב פנים וריהוט בריטי ותיק. הוא גם נשוי לסטייליסטית וכותבת ספרי הדקור המשפיעה, אטלנטה בארטלט. לחוד וגם ביחד הם עוסקים בעבודות עיצוב וסטיילינג ומתחזקים חנות של פריטי ריהוט ואיבזור ואתר לוקיישנים פורח. 

הבתים שקוט מעצב הם בריטיים מאד, רובם ישנים ומשופעים במרצפות עץ וכרכובי אח מקוריים, אבל גם בתקרות נמוכות  וחדרים קטנים. העיצוב הבהיר והבסיסי שלו, שעושה שימוש ברהיטים ואביזרים וינטאייג'יים, מצליח להפיק מהם את המיטב. הוא גם משווה להם אווירה אלגנטית כפרית, נינוחה ומחוספסת. 

מומלץ להיכנס לאתר של דייב קוט ולצפות גם ברהיטי העץ שהוא מייצר.