יום חמישי, 31 במרץ 2011

בית בקרואטיה.


את הבית הים תיכוני המקסים הזה, עיצבה פירמת האדריכלות האמריקנית Rees Roberts . הוא משקיף על חוף הים הקרואטי. ג'ו מDesire to Inspire , שהיא אלופה באיתור חללים שווים, מצאה ופרסמה אותו בבלוג הנודע. אין לי פרטים נוספים על הבית. אבל, מה זה משנה בעצם? התמונות מדברות בעד עצמן.





























יום רביעי, 30 במרץ 2011

אמנית אורחת: ננסי אדמס.


"הייתי פסלת כל חיי וזכיתי בהרבה פרסים", אומרת ננסי אדמס. "אבל שום דבר לא משתווה לאפשרות לחלוק את האהבה שלי לחי ולצומח עם אנשים אחרים, באמצעות עבודתי".

אדמס, אמנית חימר קליפורנית ידועה ומוערכת, חיה ועובדת בחווה כפרית בחוף המערבי. היא יוצרת קומקומים, כלי איחסון קטנים, קופסאות טוטם ובקבוקי בושם מקרמיקה. בעבודותיה מופיעים צמחים ובעלי חיים, שחיים בטבע: ארנבים, ביזונים, אנפות וגם לטאות ושפיריות. הקישוטים המסולסלים והצבעים של הפסלונים שלה מזכירים מאד את סגנון האר-נובו. אבל באותה מידה, הם גם היפר-ריאליסטיים להדהים.  

אדמס מחזיקה באתר, שבו היא מציגה חלק מיצירותיה ומספרת על עבודתה.






























יום שלישי, 29 במרץ 2011

הדירה של סאם הורין בברוקלין.


הצלם הפרילאנסר סאם הורין, אשתו והחתול המשפחתי עברו לפני ארבע שנים לדירה ברוקלינאית בגודל של 46 מ"ר. וזה ממש לא מנע מהם מלדחוס לתוכה את הרהיטים וחפצי האמנות האהובים עליהם.

הצילומים נלקחו מכאן.


פינת המגורים. הציור הישן מנציח קרוב משפחה לא מזוהה של אשתו של סאם. כסא הברטוריה נרכש בחנות ג'אנק בהרי הקאטסקילס. סאם קיבל את את פסל החזיר הורוד כמתנה מחברים.


בקצה פינת המגורים תלוי אוסף קטן של ראשי חיות, שרובם נרכשו בebay. מאפרות הקיפוד הן ירושה משפחתית והמזלג הארוך שניצב בפינה הוא לוכדן צפרדעים, שסאם קנה לאשתו ליום נישואיהם.  




מנורת התקרה הכחולה מעל שולחן האוכל נרכשה בחנות CB2. רוב עבודות האמנות שתלויות על הקיר, התקבלו מבני משפחה וחברים אמנים.  את קערת העץ שעל השולחן, סאם ואשתו קיבלו מקרוב משפחה כמתנת חתונה.  


המטבח צר וקטן. בני הזוג הוסיפו לו משטח עבודה ושידה פתוחה והחליפו בעצמם את המרצפות. הציורים הצבעוניים הם של הצייר האמריקני סטיב קין.


סאם מגדיר את המקרר ככמוסת זמן. תלויים עליו צילומים משפחתיים לצד תפריטים וצילומים אמנותיים.  


פינת העבודה. אשתו של סאם רכשה את הכסא המשרדי השחור בקרייגסליסט וגלגלה אותו ברכבת התחתית כל הדרך לברוקלין.


חלל השינה הקטן. במקום ראש מיטה, בני הזוג תלו וילון בד של מארימקו. הפוסטר האנטומי הישן, שמתאר את מבנה האוזן נקנה בebay בפחות מעשרה דולר. את הציור שתלוי  לצידו, סאם מצא ברחוב.


השידה המשומשת בחלל השינה נרכשה בפרוטות מבחור שעבר לאלסקה.



בית בחוף מריאניימי.


אשה שמתכננת טיול בלפלנד, ביקשה שאציג פה בית פיני. למרות שהעיצוב הפיני משתייך למשפחת הדקור הסקנדית הדומיננטית, יש -יחסית- מעט דוגמאות שלו ברשת. לא שאין בתים פיניים שווי פרסום. יש בהחלט. רק שבהשוואה לכמות הבתים השוודיים שמככבים באתרי העיצוב, מספרם זניח לחלוטין. 

ומכיוון שלא ראיתי המון עיצובי פנים פיניים, אני נזהרת מלהכליל. הבתים שראיתי היו בהירים, מעוטי רהיטים ועטורי טפטים. הם נראו לי קודרים מעט, אבל אולי נתקלתי בבתים הלא נכונים, או שמדובר בשוני תרבותי. קטונתי מלדעת.  

הבית שבשרשור, הוא דוגמא אופיינית. זהו בית משפחה שנבנה בשנת 1938 וממוקם בעיר חוף, מרחק חמש עשרה דקות נסיעה מהלסינקי. הוא בהיר, מרווח, אסתטי וכצפוי, קצת קודר. אל תגידו שלא הזהרתי.   

התמונות פורסמו בair bnb.















יום שני, 28 במרץ 2011

העיצובים של פטריק דייויס.


פטריק דייויס, מעצב אמריקני מהעיר סולט-לייק סיטי, מחזיק בסטודיו, שבו הוא מתכנן ללקוחותיו חללי מגורים, חנויות ורהיטים. סגנון העיצוב שלו הוא גברי, תעשייתי ומודרני מאד. בחללים שהוא מתכנן יש תמיד אביזרי מתכת ישנים, חלקם חלודים ורהיטי עץ ממוחזר. הסטייל הזה אמנם כבר לא מהפכני והמון דקורטורים עובדים איתו, אבל העיצובים של פטריק דייויס מלאי נוכחות ושיק.

מתוך הפורטופוליו הצנום שדייויס מציג באתר שלו, בחרתי בצילומים של שני חללים שהוא עיצב: לופט ובית פרטי. שניהם בסולט לייק סיטי.