כמה פעמים הזדמן לכן לפגוש שף קנדי ממוצא ארמני, שמתגורר כבר עשרים וחמש שנה בקופנהאגן? ארול, איש פרא חייכן, מדווח שהוא גם "חובב ריצה רציני למדי" ומציע לאורחיו מסלולי ריצה, שגילה במו רגליו השריריות, במהלך ספרינטים ארוכים בבירה הנורדית.
אבל אנחנו הגענו לכאן בענייני עיצוב והדירה של ארול מגוונת ומפתיעה ממש כמוהו. יש בה כמובן, את המאפיינים הדניים הרגילים (רצפת עץ בהירה, קירות לבנים ואור), אך גם לא מעט ויצים צפון אמריקניים עליזים: הספה המרופדת בבד הסוואה צבאי, טפט המוניות הצהובות במנהטן והשידה הכתומה בחדר האוכל. המטבח -כראוי לחלל עבודה של טבח מקצועי- עשוי נירוסטה מבהיקה ורק בחדר השינה ניכרת רגיעה מסויימת. אני אוהבת את הערבוב הרב לאומי הזה. בעולם שהופך במהירות לקוסמופוליטי, בתים כאלה צפויים להפוך לזרם מרכזי.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה