"בעיקרון, כל מסה של פריטים מאותו סוג מתאימה לעבודות שלי", מגדירה אליזבת' מוריסט -אמנית אמריקנית שמתמחה ביצירות תלת מימדיות ממוחזרות- את הכוח המניע של עבודתה. "אני נמשכת לחומרים ממוחזרים, כי יש להם היסטוריה. וההיסטוריה הזאת מושכת את הצופים לחוות אותם באופן חדש ולא צפוי. העבודה שלי בוחנת אילו חומרים זמינים יש לנו כאן, במאה ה-21 וכיצד הם משקפים את החברה שלנו".
מגוון החומרים שמהם היא אורגת את עבודותיה האמורפיות הוא בלתי נדלה. הרשימה החלקית מאד כוללת פקקים, רוכסנים, צעצועי פלסטיק, כרטיסים, פתקיות, מכבנות לשיער, שקופיות ישנות ומפתחות. אבל כל מוצר קטן מידות אחר הוא חומר גלם ראוי מבחינתה. "אני סנטימנטלית", היא מתוודה. "כשהייתי ילדה, עברתי עם הוריי ממקום למקום וחפצים שניתנו לי על ידי הסבים שלי ואנשים אחרים שהיו חשובים לי, ניחמו אותי בהתמודדות עם מצבים חדשים".
לחפצים יש חשיבות רגשית מעבר לקיומם הפיסי. "שוחחתי פעם עם איזו אשה שפינתה המון חפצים מבית אמה", היא נזכרת. "היא אמרה לי ששאלה את אמה, מדוע היא שומרת אותם כל כך הרבה זמן ואמא שלה ענתה לה : "כדי להוכיח שהייתי כאן". וזה מעניין מאד. הפריטים הפיסיים הם בעצם סמל לחלל נפשי".
"יש לי כמה שיקולים בהחלטה עם אילו חפצים לעבוד", היא ממשיכה. "קודם כל, עניין המשקל המצטבר. את העבודה הראשונה שלי יצרתי מצעצועי מקדונלדס. היא שקלה קרוב לחמישים קילו ובקושי הצלחתי להרים אותה. גם הצבעים חשובים לי, כי אני לא משנה את הגוונים המקוריים של החפצים והם צריכים להיות הרמוניים ואני עובדת עם פריטים קטנים, שמעשירים את המרקם של היצירה".
"הסטודיו שלי נמצא במרכז קהילתי ומדי יום, מגיע לשם איש אוטיסט בן 45 בשם דניס. הוא נכנס לסטודיו שלי , אבל לא מדבר איתי אלא עליי. הוא אומר לעצמו: "אליזבת' מוריסט משתמשת בדברים כאלה לאריגות שלה ויום אחד היא תיצור מהם יצירה גדולה". ואז הוא משאיר לי שקית מלאה בחפצים קטנים, כדי שאשתמש בהם. וזו דרך יוצאת דופן אך נפלאה להוכיח לי, שהעבודה שלי הצליחה לגעת בנשמה של אדם אחר".
רוב הצילומים נלקחו מהאתר של האמנית.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה