יום ראשון, 23 באוקטובר 2016

הדירה של סורן במנהטן.


סורן צמח -כמו כל ילד דני הגון- בבית עם רהיטי מעצבים סקנדינביים ושאף להיות מעצב, אבל זה לא הסתדר. "בדנמרק, מי שרוצה להיות מעצב רהיטים חייב ללמוד באקדמיה", הוא מסביר "ואני תמיד הייתי איש של עשייה ולא רציתי ללמוד". הוא הספיק להקים משפחה ושלוש חברות סטארט-אפ רווחיות, לפני שהחליט, בדרכו הספונטנית, להגשים את חלום הילדות שלו. "כשמכרתי את חברת הסטארט-אפ האחרונה שלי, ב2008, החלטתי לפתוח -סוף סוף- סטודיו לעיצוב, אבל ביזבזתי עוד חצי שנה בפרוייקטים אחרים, לפני שקמתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי: בוא נעשה את זה. בוא נראה אם זה יכול להמריא". 

בשנת 2011, סורן ביצע מהפך נוסף ועבר עם משפחתו לארצות הברית. לאחר התאקלמות ושיתופי פעולה עסקיים מוצלחים, הוא איתר בשכונת טרייבקה חלל תעשייתי בן 130 מ"ר, שתיפקד בעבר כמפעל לייצור נייר ולא חווה שיפוץ במשך חמישים שנה. ההתאהבות היתה מיידית: "רוב הלופטים האלה חשוכים באמצע, אבל למקום הזה יש חלונות משלושה צדדים וסקיילייט מהתקרה, שמפיקים אור סקנדינבי נפלא". החלל חולק -במהלך השיפוץ- ליחידת מגורים ולשלושה חדרי שינה עם דלתות זכוכית שקופות. "הדלתות האלו מאפשרות לנו ליהנות מתאורה טבעית בחלקים המרכזיים, שבהם אנחנו נמצאים רוב הזמן ועדיין, כל מי שרוצה פרטיות, יכול להיכנס לאחד מחדרי השינה ולהגיף את הוילונות". העיצוב משקף גם את החיבור בין זהותו הסקנדית הישנה לזהותו האמריקנית הנרכשת: "רציתי להשתמש בפלטת הצבעים הנורדית הרגילה שלי, אבל גם לשמור על הנוכחות הניו-יורקית הגולמית ולכן קילפתי את קורות התקרה והשארתי קיר לבנים חשוף במטבח".  

חיי המשפחה מתנהלים בחלל המרכזי, שכולל מטבח פעיל מאד, סלון ופינת אוכל. כמעט כל הרהיטים בדירה, למעט הספה, עוצבו בידי סורן וכך גם העציצים המחומשים וכיסוי המיטה הזוגית המטולא. השטח הצנוע יחסית הכתיב פתרונות מעשיים דוגמת הארונות הדו-צדדיים, שחוצצים בין חדרי השינה. בחדרם של סורן ואשתו תלויים שני צילומים של קית' ריצ'ארדס מ"האבנים המתגלגלות". הם צולמו בידי צלם דני, שליווה את מסעות הלהקה במשך עשר שנים רצופות. "הצלם סיפר לי, שהוא וקית' שהו באותו מלון בקופנהאגן וקית' התחיל לנגן והוא רץ לתפוס את המצלמה שלו והתחיל לצלם. יש לי גם צילום של סטיב מקווין. אתה צריך להיות קית' ריצ'ארדס או סטיב מקווין כדי להיתלות על הקיר שלי". 

הצילומים נלקחו מהאתר Sight Unseen.



































יום שישי, 21 באוקטובר 2016

הדירה של צביה בתל-אביב.


למרות שהדירה התל-אביבית של צביה נמצאת זמן רב ברשימת המועדפים שלי, לא מיהרתי לפרסם אותה. ביקורים חוזרים באתר airbnb שיכנעו אותי, שמדובר בחלל מגורים בהיר, נעים ונקי, אך חסר שפיצים. ושפיצים הם כל מה שאני מחפשת.

אלא שלאחרונה זולגים לרשת עוד ועוד בתים -צפון אמריקניים ואחרים- שלוקחים את מגמת ה-off the grid לשלב הבא. האוף דה גריד במקורו, הוא קיום עצמי ועצמאי, שמתנהל ללא תלות בשירותים הציבוריים. בתי האוף דה גריד אינם נתמכים לרוב, במערכות החשמל, הביוב והמים המדינתיות ומעוצבים בצניעות, לעיתים תוך שימוש בחומרים ממוחזרים. המגמה לא פסחה על הבתים המינימליסטיים הפשוטים: רבים מהם הפכו לבתי אוף דה גריד, גם אם בעליהם לא הכריזו חרם על המערכות הציבוריות ומשתמשים בשמחה בשירותי התשתית שלהן. 

המינימליזם הוא זרם דקורטיבי ותיק. הוא היה כאן תמיד והפך ברבות השנים, לסגנון סנובי ומתחכם. הבית המינימליסטי המגזיני מכיל רהיטים מעטים ומסוגננים, שעוצבו בפירמות עיצוב נחשבות. יש בו -לרוב- יצירות אמנות ספורות, איכותיות ויקרות. שום דבר אינו סתמי או אגבי: כל פריט נושא מסר חד וכל חפץ משרת כוונה אסתטית גבוהת מצח. אולם בתקופה האחרונה, אני חוזה בקילוח גובר והולך של חללי מגורים ברוח האוף דה גריד, שמנטרלים את המטרתיות הנוקשה של המינימליזם: בתים ודירות עם רהיטים עממיים וקישוטים פשוטים ומצויים. במקום ספה של פאולה נאבונה  תמצאו בבית כזה ספה של רשת טארגט. ובמקום פסל אפריקאי נדיר על המדף, תראו שם עציץ מהמשתלה המקומית. הזרם החדש הזה לא רק מנגיש את המינימליזם להמונים, אלא גם הופך את חוסר הפואנטה לפואנטה. וזו בשורה חדשנית ומרעננת (ראו את הבית הזה לצורך ההמחשה).

ואז הבנתי, שגם הדירה של צביה -עם חדריה הסגפניים, רהיטיה הפשוטים וקישוטיה הספורים- שייכת למחלקה הזו. היא לא רוצה להוכיח כלום והמעט שיש בה הוא כל מה שיש לה לומר. היא דוברת אמת והאמת אינה מצרך דקורטיבי מבוטל































 

יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

הלופט של לורה באוקלנד.


אחותה אומרת, שהלופט שלה הוא "תעשייתי נשי" ולורה מאמצת את ההגדרה בחום. היא מעצבת תפאורות וקרמיקאית מהעיר אוקלנד וגרה בחלל דו קומתי, שמתפקד גם כסטודיו וכמחסן אביזרים. 

הבית מעוצב במקצועיות. הרהיטים והאביזרים בעלי הגוף -שרבים מהם הגיעו מסטים של סרטים- מוצבים בשני המפלסים בסטייג'ינג דרמטי. הקישוטים, מאידך, קלים ועדינים, עם העדפה בולטת לפרחים ועלים מיובשים ולגוונים מימיים של ורוד וכתום. לורה מושפעת ממקורות רבים. היא מציינת את פרח הנורית החביב עליה כמקור השראה מרכזי וגם עיצובים יפניים ומכסיקניים, מעצבים בינלאומיים, ארכיטקטורה, מחול, טקסטיל ומזון. הלופט שלה מזכיר לי פרפר מרהיב. אסוציאציה אישית שלי. 
 
הצילומים נלקחו מכאן.