יום ראשון, 16 באוקטובר 2016

הדירה של טינה בברוקלין.


מפתיע להווכח, שאושיית עיצוב בולטת חדלה לעצב מוצרים ומתחילה למכור מדבקות של קעקועים זמניים, אך זה מה שקרה לטינה רות'-אייזנברג, מנוע הטורבו שמאחורי אתר העיצוב הידוע swissmiss. הבלוג הסופר-עכשווי שלה עדיין מניב מיליון צפיות בחודש, אך היא עצמה מתפרנסת מחברת טאטו וירטואלית ומארגון הרצאות פילוסופיות. טינה השוויצרית עבדה כמעצבת מקצועית, היגרה לארצות הברית, נישאה לגרי ("האיש הכי זני, שליו ורגוע ביקום") וביחד הביאו לעולם את אלה וטילו. לפני שנים אחדות, הם רכשו שתי דירות צמודות בבנין מגורים בברוקלין והפיקו מהן דירה משפחתית נוחה. טינה -שאינה פרח קיר ענוג- השתלטה על הדקורציה והכפיפה אותה לטעמה התכליתי, הלבן והידידותי לילדים. לזכותה ייאמר, שהיא עשתה את זה עם אידיאה מוצקה ולא מעט ויצים משעשעים (מגדלי הספרים בסלון, הג'ירפה בחדר השינה, קולאז' המדבקות של סופרמן מעל מיטתו של טילו). האשה קשוחה, אבל יש לה סגנון. וזה מה שהיא מספרת: 

"בזמן השיפוץ, גרנו בדירה במשך שמונה חודשים. לא היה לנו מטבח כמעט עד הסוף. אני לעולם לא אחזור על זה. לעולם. אני מופתעת שאני וגרי עדיין נשואים, חה-חה. אני מאד מגובשת, בכל מה שקשור לעיצוב. אני נכנסת לחדר ורואה הכל: לאן הדברים צריכים ללכת, איך הם צריכים להיות ובאילו צבעים. קשה לחיות עם מישהי כמוני. למזלי, גרי איש נוח. כשעברנו לגור יחד, היינו צריכים להתחיל מאפס. הסגנון שלו הוא קישוטי, אבל הוא התגמש. הראיתי לו מה אני אוהבת והוא אמר משהו כמו "אני לעולם לא הייתי בוחר בזה, אבל אני יכול ללמוד לחבב את זה". למרות שראיתי שיש לנו טעמים שונים, אהבתי את העובדה שהוא השקיע המון אהבה ותשומת לב בבית שלו.

אני אדם של סדינים לבנים. מאז ומתמיד, היו לנו רק סדינים לבנים במיטה. אם הייתי יכולה, הייתי גרה בקופסה לבנה. בלבן יש משהו כל כך מנחם בעיניי. נראה לי שזה משהו מאד שוויצרי. אני אוהבת את השטיח בחדר השינה שלנו. יש לו קצוות עגולים יפהפיים. אני חרדה מהיום, שהוא יתבלה ונצטרך להיפטר ממנו. אני מעדיפה מיטות נמוכות. אני לא מבינה מדוע המיטות האמריקניות כל כך גבוהות. מיטות נמוכות תופסות פחות שטח וחדר השינה נראה גדול יותר. 

אנחנו מנפים חפצים מדי יום. אני מאמינה, שצריך להחזיק בבית רק דברים שמשתמשים בהם באופן פעיל ובעלי מסכים איתי. אני מאד נחושה להיפטר מפריטים מיותרים. יש לי מדף בארון הבגדים שלי, של חפצים שמיועדים לתרומה לצבא הישועה. גם הבן שלי, הוא מלך בתרומת חפצים מיותרים. לאלה אין את הגן של סידור הבית, אבל טילו דומה לי מאד במובן הזה של "בואו נטהר לפני שנלך לישון".    

הצילומים נלקחו מהאתר A CUP OF JO.
   































אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה