יום שישי, 21 באוקטובר 2016

הדירה של צביה בתל-אביב.


למרות שהדירה התל-אביבית של צביה נמצאת זמן רב ברשימת המועדפים שלי, לא מיהרתי לפרסם אותה. ביקורים חוזרים באתר airbnb שיכנעו אותי, שמדובר בחלל מגורים בהיר, נעים ונקי, אך חסר שפיצים. ושפיצים הם כל מה שאני מחפשת.

אלא שלאחרונה זולגים לרשת עוד ועוד בתים -צפון אמריקניים ואחרים- שלוקחים את מגמת ה-off the grid לשלב הבא. האוף דה גריד במקורו, הוא קיום עצמי ועצמאי, שמתנהל ללא תלות בשירותים הציבוריים. בתי האוף דה גריד אינם נתמכים לרוב, במערכות החשמל, הביוב והמים המדינתיות ומעוצבים בצניעות, לעיתים תוך שימוש בחומרים ממוחזרים. המגמה לא פסחה על הבתים המינימליסטיים הפשוטים: רבים מהם הפכו לבתי אוף דה גריד, גם אם בעליהם לא הכריזו חרם על המערכות הציבוריות ומשתמשים בשמחה בשירותי התשתית שלהן. 

המינימליזם הוא זרם דקורטיבי ותיק. הוא היה כאן תמיד והפך ברבות השנים, לסגנון סנובי ומתחכם. הבית המינימליסטי המגזיני מכיל רהיטים מעטים ומסוגננים, שעוצבו בפירמות עיצוב נחשבות. יש בו -לרוב- יצירות אמנות ספורות, איכותיות ויקרות. שום דבר אינו סתמי או אגבי: כל פריט נושא מסר חד וכל חפץ משרת כוונה אסתטית גבוהת מצח. אולם בתקופה האחרונה, אני חוזה בקילוח גובר והולך של חללי מגורים ברוח האוף דה גריד, שמנטרלים את המטרתיות הנוקשה של המינימליזם: בתים ודירות עם רהיטים עממיים וקישוטים פשוטים ומצויים. במקום ספה של פאולה נאבונה  תמצאו בבית כזה ספה של רשת טארגט. ובמקום פסל אפריקאי נדיר על המדף, תראו שם עציץ מהמשתלה המקומית. הזרם החדש הזה לא רק מנגיש את המינימליזם להמונים, אלא גם הופך את חוסר הפואנטה לפואנטה. וזו בשורה חדשנית ומרעננת (ראו את הבית הזה לצורך ההמחשה).

ואז הבנתי, שגם הדירה של צביה -עם חדריה הסגפניים, רהיטיה הפשוטים וקישוטיה הספורים- שייכת למחלקה הזו. היא לא רוצה להוכיח כלום והמעט שיש בה הוא כל מה שיש לה לומר. היא דוברת אמת והאמת אינה מצרך דקורטיבי מבוטל































 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה