יום רביעי, 28 ביוני 2017

הדירה של פיטר הון בלונדון.


בודדים הם הבתים, שהופכים בחלוף הזמן לאייקוני דקורציה בינלאומים. הדירה בכיכר לאדברוק הלונדונית היא אחת מהם. החלל הצנוע, המשופע ביציקות גבס ובפסלי שיש ואבן בסגנון הקלאסי, פורסם אינספור פעמים בירחוני עיצוב, ספרים ואתרי רשת. בעליו, פיטר הון, ג'נטלמן כסוף בלורית, הוא מרואיין משעשע ושופע סיפורים ואינו מתעייף מלחזור שוב ושוב על קורות חייו. 

על אף חזותו האריסטוקרטית, הון מגיע מרקע דל. הוא גדל בליברפול כבנה המאומץ של משפחה ממעמד הפועלים. בגיל ארבע עשרה נשר מהלימודים ועבד כשוליית טבחים בבתי מלון. "דייסת ארוחת הבוקר שלי הוזכרה בעיתון הטיימס" הוא מספר בגאווה. בשנות החמישים, עבר ללונדון, עבד כברמן ושומר במוזיאונים והתאהב בעולם העתיקות. הוא הפך לסוחר של ריהוט עתיק ובשנות השישים והשבעים, מכר מיטות תקופתיות מפוארות לבני אצולה וידוענים. "מכרנו אותן לאבנים המתגלגלות ולביטלס" הוא נזכר. "לורד למבטון קנה אצלנו מיטה לכל אחת מהפילגשים שהחזיק לאורך השנים". כשהחנות נסגרה, מכר עתיקות ארכיטקטוניות ולמד ליצוק תעתיקי גבס לפסלים ותבליטים בסגנונות היווני והרומי הקלאסיים. הוא הפך לאמן בתחום ומכנה את עצמו בחיוך כMaster Plaster Caster (אשף יציקות גבס). 
 
יציקות הגבס אינן המצאה מודרנית. זו מסורת אמנותית, שהחלה במאה השש-עשרה והפכה לפופולארית במיוחד במאה התשע-עשרה. בהעדר תחבורה ממונעת, חובבי אמנות רבים לא יכלו להגיע לאתרים, שבהן נמצאו יצירות אמנות עתיקות ולצפות בהן. המוזיאונים באירופה ובארצות הברית עקפו את המכשול והזמינו תעתיקי גבס מדוייקים של פסלים ותבליטים מפורסמים לטובת הקהל הסקרן. יציקות הגבס נחשבות אמנם לתחליף נחות לדבר האמיתי, אך הון מעדיף אותן על פני יצירות המקור המתנשאות והרציניות מדי, לטעמו.

האוסף העצום שגדש את חלל המגורים שלו (שמשמש גם כסטודיו ליציקת עבודותיו) לא נצבר ביום אחד. הון השיג את פסליו ויציקותיו לאורך השנים מכל מקור אפשרי: בגינות ועליות גג, במכירות פומביות, גלריות, אתרי בנייה וברחובות. "כל הפריטים שלי הם חפצים אבודים, זנוחים ושכוחים" הוא מציין. "אני אוסף אותם למען המולדת". 

ובגילו המתקדם, החליט לחשב מסלול מחדש ולהשתחרר ממפעל החיים המונומנטלי שלו. לפני חודשים אחדים, כשמלאו לו שבעים וחמש שנים, מכר את האוסף במכירה פומבית וחזר עשרות שנים אחורה, לקירות הלבנים והריקים.

רוב הצילומים נלקחו מהאתר של הסוכנות Light Locations.   




















יום שישי, 23 ביוני 2017

הדירה של נאן בקופנהאגן.


חודש יולי מתקרב ועדיין לא מצאתי בית קיץ סקנדינבי ראוי לפירסום. השיטוט באתרי הדקור הנורדיים מתסכל מתמיד. דומה ששוודיה ודנמרק מתחרות ביניהן מי תנפק מספר רב יותר של בתים סטריליים, גדושי טרנד ואפופי שיממון. ושתיהן עושות כל מאמץ לנצח.

וכך, מצאתי נחמה זמנית בדירתה האביבית של נאן, ברובע וסטרברו שבקופנהאגן. נאן, בעלים של חנות למוצרי נייר ועץ, מתגוררת פה עם בעלה ובתה הקטנה. הדקורציה שלה רחוקה ממהפכנות, אך -לכל הפחות- שופעת חן, צבע ואורגניות. 

הצילומים נלקחו מהאתר Femina.





















יום ראשון, 18 ביוני 2017

הבית של דנה במלבורן.


אתרי הדקור האוסטרליים המובילים מאכזבים, לאחרונה. הם מפרסמים ריבואות של בתי מעצבים יומרניים, עם סלונים מלוקקים ומטראז'ים של אריחי סאבווי. ואני הרי יודעת, שהצחיחות הזו לא מייצגת את כל מה שיש ליבשת הדרומית להציע. אני מכירה את הגראנג' הלקטני, הפרוע והמופלא, שתוסס ומבעבע שם עכשיו, ברגע זה ממש. רק שכדי למצוא אותו, צריך לנבור באתרים אחרים, לאו דווקא אוסטרליים.

את ביתה של דנה מצאתי ב.A.T. הוא ממוקם ביאראוויל, פרבר של מלבורן ומאכלס אותה, את בתה בת העשר ואת בנה בן התשע. הבית נרכש על ידי אביה של דנה ב1992 ובמהלך השנים בוצעו בו שיפוצים, אך מהותו המיושנת נותרה כפי שהיתה. החדרים הגדולים עם קירותיהם הרחבים מאפשרים לה להציג את חפצי הוינטאייג' הרבים שלה, שנאספו בכל מקום אפשרי באוסטרליה ומחוצה לה. "אני כמו ציפור, שמלקטת כל מיני דברים ומביאה אותם הביתה ומשם הכל מתפתח", היא מעידה על עצמה. "אני אוספת כבר עשרים וחמש שנים. אני אוהבת יותר מדי תקופות ויותר מדי אוצרות. אם הייתי יכולה, הייתי מחזיקה בית נפרד לכל תקופה והייתי משחקת עם האוספים שלי ומשביעה את דחף האגרנות ותאוות העיצוב שלי". 

"אני אוהבת כמעט כל פריט עיצוב בבית שלי ולכל אחד מהם יש סיפור מאחוריו, או שהשתייך פעם למישהו מיוחד וכולם משלימים זה את זה. אני מאמינה שצריך להחזיק בבית חפצים בעלי משמעות, שיש להם אופי או היסטוריה ולא פריטים מייצור המוני או כאלה שיוצרו בצורה לא אתית. לפעמים, לוקח לי זמן רב למצוא משהו שאני צריכה או רוצה לבית, כי אני מעדיפה לחפש אותו בסביבה, או בעבודת יד או בייצור של מישהו שאני מכירה מאשר לרוץ ולקנות אותו באיזו חנות כל-בו".